מחקר – איך להיות מורה טוב יותר למתמטיקה, חלק א'

 

בתחילת החודש פרסמה פיז"ה, הרשות הבינלאומית להערכת תלמידים, את ממצאי המחקר שערכה בשנת 2012. אני מכיר את הביקורת על המבחנים של פיז"ה, ועל כך שהתלמידים הישראלים אינם מייצגים את מדינתם בכבוד כפי שאולי שר החינוך היה רוצה, אך המחקר הנוכחי הוא שונה. ממצאי המחקר אינם מציגים את הישגי התלמידים עצמם (אלה הוצגו כבר לפני שנתיים), אלא את מידת ההשפעה שיש לאופן ההוראה של המורים למתמטיקה על התוצאות וההישגים של התלמידים וגם – וזה החלק המעניין – על דרכי התמודדות של התלמידים עם השאלות שהוצגו להם במבחנים.
אני  רוצה להציג לכם כמה מהממצאים היותר מעניינים בעיניי. מאחר והמחקר מעמיק וניתן ללמוד ממנו רבות בתחומים שונים, אחלק את ההצגה של הממצאים לכמה פוסטים – כל פוסט יוקדם להיבט חשוב אחר.
אני מתכוון להתרכז בממצאים כלליים המדגישים את הקשר שבין שיטות הוראה לאופני התמודדות של תלמידים, ופחות להישגים ולממצאים הנוגעים לתלמידים הישראלים.
חלק א – השפעתה של אסטרטגיית ההוראה על הישגי התלמידים והתמודדותם
עורכי המחקר בפיז"ה שאלו במחקר את המורים של התלמידים שענו על המבחן התלת-שנתי מספר שאלות וביניהן: עד כמה אני מנחה את התלמידים שלי בעת שיעורי המתמטיקה? מה הם יודעים על שינון לימודי מתמטיקה? האם יש לעודד יצירתיות בלימודי מתמטיקה? ועוד.
להלן הממצאים:
מורים נוטים להשתמש יותר באסטרטגיות הוראה המורות לתלמיד מה עליו לעשות, ופחות באסטרטגיות המכוונות את התלמיד לשאול שאלות על הבעיה ולעודד אותו לענות עליה באופן יצירתי. 
התלמידים (שגם אותם שאלו שאלות על המורים שלהם) העידו כי יש יותר מורים האומרים: "זה מה שאתם צריכים ללמוד כי אלו השאלות שיופיעו במבחן", לעומת מורים הנותנים משימות יצירתיות שהם יכולים לפתור בכל דרך הנראית להם נכונה.
תאמרו: למה חשוב שיהיו יצירתיים, הרי בסופו של דבר הם נבחנים על אותן שאלות שאנו מתרגלים בכיתה (ועל הרבה משוואות, כמובן!)
אבל המחקר מצביע על כך שתלמידים מתמודדים באופן יעיל ומוצלח יותר עם בעיות מורכבות כאשר מלמדים אותם באמצעות אסטרטגיות יצירתיות וקוגניטיביות, לעומת תלמידים שלמדו באמצעות שינון
וזיכרון. שינון נמצא יעיל בפתרון בעיות פשוטות יותר אך בממלכת השאלות המורכבות נמצא יתרון מובהק לאסטרטגיות קוגניטיביות – בקרב תלמידים חזקים וחלשים כאחד.

הקשר בין אסטרטגיות שינון והצלחה בבעיות לפי רמת מורכבות

אין משמעות הדבר שהשינון אינו חשוב. ממצא מעניין מדגיש את התרומה הרבה של שינון וחזרתיות למידת ההיכרות של התלמיד עם החומר. השינון חשוב כדי שהמושגים והמונחים יהיו מוכרים וידועים וכך מאפשר ליצור אקלים עבודה נוח. ההיכרות של התלמיד עם החומר תורמת לתחושת הביטחון שלו וליכולת שלו ליישם את הידע שלו על מצבים חדשים. כך ששינון וזיכרון הם חשובים, אך בעיקר כאמצעי, כמדרגת כניסה, לשימוש באסטרטגיות פתרון מורכבות. יש לשלב אותו עם אסטרטגיות אחרות.
ממצא חשוב נוסף היה כי המשננים העיקריים הם אלו אשר הפגינו רמות חרדה מתמטית גבוהות. ואלה היו, בדרך כלל, תלמידים חלשים יותר. דווקא תלמידים אלה זקוקים לחיזוק תחושת ביטחון והגברת העצמאות שלהם כדי להפיג את החרדה. לכן במיוחד עבורם יש לשלב אסטרטגיות הוראה מגוונות.
ממצא מעניין נוסף שקשור לאסטרטגיות ההוראה נוגע לאופי האסטרטגיה: האם היא מתמקדת בתלמיד ובקשייו? במורה ובהישגיו? או בחשיבה ביקורתית ויצירתית?
כפי שכבר בוודאי ניחשתם, האסטרטגיה אשר הובילה תלמידים רבים יותר להתמודד עם בעיות מורכבות יותר בהצלחה רבה יותר היתה האסטרטגיה השלישית – זו המעודדת שימוש בחשיבה יצירתית
וביקורתית, לעומת שתי האסטרטגיות האחרות שנמצאו קשורות בהישגים גבוהים פחות.
כמובן שחשוב להתאים את אסטרטגיית ההוראה גם לתלמיד ולכישוריו (על כך נדבר יותר בפוסט הבא), ויצירתיות בלבד אינה המפתח להצלחה, אך ברור הוא שעידוד החשיבה היצירתית הוא המבדיל בין הצלחה נמוכה או בינונית להצלחה רבה.
הממצא המעניין האחרון עליו אני רוצה לדבר קושר את שני הממצאים שכבר סוקרו: שינון ויצירתיות והתאמה לתלמיד וכישוריו. ממצא זה מדגיש את החשיבות של אסטרטגיות "הרחבה" לעומת אסטרטגיות של שליטה.
כאשר מדובר באסטרטגיות של שליטה הכוונה היא לאסטרטגיות המדגישות אצל התלמיד את מה שהוא כבר יודע, את הנושאים, המושגים או הפרוצדורות אותם הוא כבר מכיר ובהן הוא שולט. אלו חשובות כמובן כדי לבסס את הידע של התלמיד ולהקנות לו ביטחון והן תוצאה של שינון שעל חשיבותו כבר עמדנו. אך תלמידים שאופן ההוראה שלהם נסמך על אסטרטגיות שליטה באופן בלעדי נכשלו  אותן הם בניסיונותיהם לפתור בעיות מורכבות אשר אינן מצויות בתחומי הידע הקלאסיים של השאלות המוכרות להם.
כדי לאפשר לתלמיד להתמודד עם שאלות חדשות ולא מוכרות יש ללמד אותו באסטרטגיות של הרחבה: המושגים הבסיסים שהוא מכיר מהווים מצע בטוח עליו יכול התלמיד לבסס פרקטיקות של ניסוי וטעייה, בקרה ורפלקסיה המעודדים אותו לפתח גישה אישית ויצירתית להתמודדות עם בעיות לא מוכרות.
אז מה אפשר עשות? איך ניתן ליישם, כבר היום, אסטרטגיות הוראה יצירתיות, קוגניטיביות ומרחיבות?
  1. חשוב לעודד את התלמידים להתמודד עם בעיות המהוות עבורם אתגר.
  2. לעודד פיתוח של אסטרטגיות פתרון יצירתיות ואינדיבידואליסטית לבעיות.
  3. לאפשר לתלמידים לבחור את אסטרטגיית הפתרון בעצמם ובעקבות כך לאפשר להם גם לטעות.
  4. אפשר לשאול שאלות כמו: כיצד הגעת לפתרון?
  5.  לעודד את התלמיד לערוך רפלקסיה על תהליך הפתרון שבחר.
הרעיונות הללו יהיו אולי חדשים לחלק מן המורים ובטח ובטח לתלמידים אשר יתכן ולא ימהרו לשתף פעולה עם רעיונות מוזרים כאלה כמו "לחשוב" או "יצירתיות" בהקשר המתמטי.
עלינו כמורים לאפשר להם להסתגל לסגנון זה של הוראה לאט לאט ובמיוחד – מבלי לעורר חרדה או רתיעה. חשוב שנעודד לשיתוף פעולה תוך דאגה ושמירה על תחושת הביטחון של התלמידים.
הפוסט הבא יוקדש בדיוק לנושא זה – חרדה ותחושת ביטחון – ומה שניתן ללמוד מהמחקר של פיז"ה.
בשורה אחת: עודדו אותם לחשוב ולהביע את עצמם!
שתפו אם ניסיתם ומה היו התגובות.

3 תגובות בנושא “מחקר – איך להיות מורה טוב יותר למתמטיקה, חלק א'

  1. אוקי, אז צריך להיות יצירתי. צריך להנחות אותם לפתרון שלהם ולא להורות על הפתרון שלנו.
    אבל איך עושים את זה?
    דוגמא תעזור.

    • תודה תומר,
      הדרך הפשוטה והמידית היא פשוט לשאול אותם לדעתם – מהו אופן הפתרון הרצוי. או, אם הם מציעים פתרון – לבקש מהם שיסבירו את הפתרון שהציעו. כך ניתן ללמוד על התלמיד ועל סגנון הלמידה שלו. הישאר לחלק ב' – שם אולי תמצא תשובות נוספות….

  2. מעניין מאד.
    אפשר לאמץ לכל תהליך למידה ולא רק למתימטיקה.

סגור לתגובות.